לילה, השעה 23:00 הילדים ישנים במיטות, חזרנו משבוע נופש מדהים באילת. אני על גג העולם !!!
נשוי באושר לאישה שאני אוהב, אבא גאה לילדים מדהימים, גר בבית פרטי רחב ידיים שבניתי למשפחתי
עם חצר מטופחת, מנהל חברה מצליחה, גאה בעצמי.
יושבים בחדר המשפחה החמים,
מחובקים ואז היא אומרת ..בוא נרד למטבח אני רוצה לדבר אתך ….
"לא טוב לי בחיי הנישואין, אני רוצה להתגרש " .
משפט אחד 8 מילים וכול עולמי התהפך….
פתאום יום הוא לילה,שחור הוא לבן, שקר ואמת חיים בערבוביה ואני מרגיש איך אני שוקע לתוך בור
של מדמנה, כאילו נתון בתוך מלחציים גדולים שמתחילים למעוך ומוציאות את האויר מהראות ללא יכולת לקחת
את הנשימה הבא..
אני חושב לעצמי שכל מה שלמדתי בחיי לא יכול לעזור לי להתמודד עם השבר כלי שעד לפני דקותיים היה משפחה מושלמת ופתאום כמו כוס קריסטל התנפץ לרסיסים .
באחד הערבים, אולי חודש אולי חודשיים מ"פרוץ המשבר" כפי שנקראה אותה שיחה בניירת המשפטית המתלווה לכל הליך גרושין, עשיתי עם עצמי שיחת נפש, הגעתי לתובנה
שהחיים דחקו אותי עם הגב לקיר ואין לי יותר לאן לסגת אי לכך ובהתאם לזאת אני יכול לנוע רק קדימה.
מה קדימה? לאן …
אין לי מושג, אך היה ברור לי ששם אני לא נשאר.
באותה שניה של החלטה נכנסו לתפקיד כישורים שהיו שמורים בדרך כלל לתחום העבודה..ניהול פרויקט,
רק שהפעם הפרויקט הוא בניית חיי מחדש ורצויי כמו כל מנהל טוב, ללמוד מהכישלון ולשפר ביצועים 🙂
עוד באותו ערב, עשיתי חיפוש באינטרנט…שהיה אז עם מודם חיוג וקצב גלישה שנספר בקילו ביטים בודדים..
היכן מתקיימות הרקדות של ריקודי שנות השישים והסלסה..
האמת חיפשתי מרקיד מסוים. בהרקדות הראשונות שלו בתחילת דרכו לפני שנים, הכרתי את אשתי .
אוטוטו גרושתי .
הרגשתי שאני חייב לסגור מעגל ..הוא חייב לי !
בריקודים מצאתי את עצמי! את עצמי שאהבתי וקצת הלך לאיבוד בבלגאן הגדול.
בחרתי לתת לעצמי את כל ההזדמנויות שרק אוכל למצוא כדי לחזור למסלול חיים של צמיחה והתפתחות. ארגנתי לעצמי את הסביבה התומכת ביותר שרק יכולתי לחשוב עליה. ההורים, פעמיים בשבוע ריקודים, טיפול פסיכולוגי שבועי, הסדרי ראיה עם הילדים פעמיים בשבוע, עבודה בבקרים וחזרתי להיות בקשר עם כל החברים הכי טובים מן העבר.
כבר מהפעם השניה שהלכתי לרקוד, התחלתי להרגיש איך המצברים מתמלאים.
הצלילים של מוזיקת הסלסה ושנות השישים פשוט הניעו את הגוף, תנועת הגוף שיחררה את הכאב את התסכול.
לא הייתי עסוק באיך ולמה ומה פיספסתי …
התחלתי להסתגל לעובדה שאני מגיע בדד, אני בחזית כפרט לא כאיש משפחה עם 4 ילדים אלא צחי נטו.
התענגתי על ההווה !.
נהניתי מהאנונימיות של המצב, אף אחד מהרוקדים לא יודע מה עובר עלי בפנים, היה לי מרחב תמרון בין להיכנס לאור הזרקורים של רחבת הריקודים או להיבלע בצללים של הספסלים הצדדים באולם הספורט.
יכולתי לבחור לרקוד עם בת זוג ולתקשר או לרקוד בריקודי השורות לבד בתוך עצמי בבועה אישית שלי.
הייתה שם חוויה חדשה/ישנה – לגעת בבת-זוג!! ,
כן זה היה מדהים !!! – 9 שנות נישואין, לא נגעתי באף בת זוג , אפילו לא במחשבה.
קצת כמו לרכב על אופניים, חזר לי…
חווית הריקודים שימשה משקל נגד ועוגן לסערות שהתחוללו בתחומי חיי האחרים.
קיבעתי שיגרה שלישי ומוצ"ש אני רוקד עד השעות הקטנות של הלילה,
עד שאני יוצא מותש פיזית ומלא נפשית.
כל הכבוד צחי מאחלת לך זוגיות מוצלחת
תודה 🙂
צחי מאוד יפה איך ומה שאתה כותב ובכלל נראה לי תמיד שלגבר יותר קל להמשיך קדימה מיד… אני טועה?
עליזה, תודה על המחמאה,
התהליך שעברתי לא היה קל בכלל, התפרקה לי המשפחה בין הידים
ולא היה שום דבר שיכולתי לעשות כדי להחזיר אותה לקדמותה..
מה שכן, מהרגע שהבנתי שאין תקנה מהר מאוד לקחתי אחריות על החיים והתחלתי להיות
פרואקטיבי ולייצר לעצמי סביבה תומכת ואת ההזדמנויות לצמיחה ….
ועל זה ..אני חושב שאין בלעדיות או עדיפות לגבר או אישה 🙂