זוגיות מנצחת פרק ב' – חלק ו'

חודש אוקטובר 2004, מזה כחודשיים, הילדים כבר לא גרים איתי.
בית המשפט העניק לאמם את המשמורת על הילדים .

עשור חלף מאז בניתי את בית המשפחה במושב גאליה ליד רחובות,
בית צמוד קרקע עם שלושה מפלסים, גג רעפים אדום, חצר דשא גדולה,
עצי פרי, מתקן משחקים לילדים בחצר, ארגז חול .
קומת משחקים מלאה בכל משחק זמין של התקופה,
תוצר של שפע ימי הולדת לילדים וירושות משפחתיות של אחיינים שגדלו .

מזה כחודשיים, מרבית שטחו של הבית עמד ריק מחפצים ואדם.
הילדים עברו להתגורר עם אמם בבית שכור במושב סמוך.
איתם עבר כל תוכנו של הבית, החל מציוד המטבח דרך ריהוט הסלון,
אפילו מיטות הילדים, עברו איתם.

את סופי השבוע הראשונים שבילו איתי הילדים במסגרת הסדרי הראיה,
ישנו ביחד בשקי שינה בסלון המפלס התחתון של הבית.

בכדי להתמודד עם הריק של הבית והריקנות שבפנים,
עם המראות והזכרונות שהתשקפו לי מכל פינה ריקה,
ארגנתי את כל הדרוש לי במפלס אחד.
את קומת משחקי הילדים שיניתי והתאמתי למגורים.
רכשתי מיטות קומותיים, וכל הרביעיה ישנה בחדר אחד.
דאגתי לארונות בגדים, איבזרתי מטבחון,
וסגרתי לשימוש את  2/3 הבית הריק .
את הגישה לאזור המגורים החדש, עשיתי דרך דלת צדדית של הבית.
יצרתי לי בית בתוך בית.

כך בעצם שינוי סדרי הבית,
איפשרתי לעצמי מציאות חדשה שתאמה את מצבי העדכני.
יצרתי לי סביבה פיזית תומכת,
לא קרה ולא ריקה מתוכן.
סביבה עוטפת וחמה, סוג של קן חדש וטרי,
שאיפשר לי לנשום ותמך במסלול החיים החדש שלי.

יונית, כך ידעתי, מאותה שיחה מדהימה,
הייתה בקשר זוגי שכלל מגורים משותפים.
תחילתו של הקשר שלנו, היה למעשה אות הסיום של הקשר ההוא.
היתה לי הזדהות מסוימת איתו. עם ההוא שלא הכרתי .
גם עליו נפלה סוג של פצצת מצרר אישית.
ברור היה לי כי סיום הקשר שלו עם יונית,
אולי הואץ בזכות המפגש שלה איתי, אך לי לא הייתה אחריות על הקשר ההוא.

ברמת הקיום הבסיסית ביותר, ידעתי שניתוק הקשר הזוגי הקודם שלה,
גרם לכך שלפחות למספר ימים לא היה לה היכן לישון.
את שני הלילות הראשונים העבירה בביתה של חברה טובה.

לקראת סוף אותו שבוע הזמנתי אותה לישון אצלי.
לשמחתי, יונית נענתה.

ניקיתי, צחצחתי והברקתי את "דירת-הרווקים" החדשה שלי.
התרגשות רבה אחזה בי לקראת הארוח.
רציתי מאוד להצליח ולשמר את אותה תחושת קסם זוגית
שהרגשתי איתה ימים ספורים קודם לכן על חוף הים.

יחד עם זאת, בתחושת בטן,
הבנתי כי ייתכן מאוד שהיא לא תהייה פנויה לכך.
הרי רק לפני כשבוע סיימה קשר זוגי אחר, שלא ידעתי כלום אודותיו,
אולם לעצם השינויי ולתחושת חוסר הבטחון שבאה אחריו התחברתי מאוד.

השקעתי מחשבה רבה כיצד אוכל לארח אותה,
לאפשר לה מרחב שבו תוכל להרגיש בטוחה ומוגנת
מאדם אחר, (אני), זר במידה לא מבוטלת כשהיא באה ללילה בביתו .

את הפתרון שלי, מצאתי בהפיכת היוצרות:
בדקתי עם עצמי כיצד הייתי רוצה שינהגו בי באותו מצב,
מה יכול היה להקנות לי תחושת שקט בלב הסערה .

דבר מרכזי ויחיד היה לי ברור.
הצהרת כוונות ברורה, פיזית ומוחשית:
לא ישנים במיטה זוגית בחדר השינה (על כל המשתמע האפשרי מכך).
ערכתי את הסלון לפיקניק ביתי;
שק שינה פרוס, עליו שמיכה,
על השמיכה מפה, על המפה ארוחת ערב הכי ביתית שאפשר, ממיטב מעדני הבית.

הרפרטואר הקולינארי שלי כלל באותה עת,
בעיקר חימום במיקרו של מוצרי מזון שונים,
אולם בארוח הראשון של יונית,
הרגשתי צורך להשוויץ, להתעלות על עצמי..

כמו בתחרויות הבישול של עידן הריאלטי,
הזמן חולף והראש ריק מרעיונות מתוחכמים ..
ובנתיים תוך כדי התחלתי להכין סלט ירקות.
צלחת ירקות חתוכים שכללה (זה חשוב), עלי חסה,גזר וקולורבי,
סלט עגבניות שרי בשמן זית וזעתר, לחמים, גבינות וזהו !

לא יכולתי לשער את ההשפעה של אותה ארוחה בסיסית על יונית
אשר נותרה פעורת פה, מופתעת ומלאת התפעלות.
עד היום, בזכרון המשותף שלנו מצויה אותה ארוחת ערב, והקולורבי !!

בסיום הארוחה, ישבנו יחדיו לצפיה משותפת בטלויזיה.
את מה ששודר באותו הערב אני לא ממש זוכר.
כנראה שמחשבותיי היו במקום אחר…
הנחתי עליה יד מחבקת, ליטפתי את שערה,
והיא הניחה את ראשה על כתפי .
הרגשתי כאביר בשריון נוצץ על סוס לבן שהצליח להציל את הנסיכה 🙂

עכשיו כל שנותר היה להירדם ביחד ולחלום על עתיד משותף אפשרי…

בבוקר המחרת ציפתה לי הפתעה,
שעם כל מה שעברתי עד אותו היום, לבדי ובקשר עם יונית,
אפילו אני לא יכולתי לצפות …